החלטה בתיק ב"ש 9455/07

1.         לפני בקשה להורות על מעצרו של מרק בנקוביץ (להלן - המשיב) לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן - חוק ההסגרה).

2.         ביום 23.11.03 התקבלה במשרד המשפטים בישראל בקשה של מדינת ליטא למעצרו הזמני של המשיב לצורך הסגרה וביום 27.5.04 התקבלה בקשה להסגירו לידיה בשל עבירות פליליות עליהן הוא מבוקש שם.

3.         על פי בקשת ההסגרה, המשיב מבוקש בליטא בשל ביצוע עבירות של גניבה והתפרצות שבוצעו בינואר ובפברואר 2003.

4.         חומר הראיות כולל הודאה של המשיב מיום 27.1.03 בעבירה של גניבה. אשר לעבירות של גניבה והתפרצות שבוצעו ביום 3.1.03 ומיום 4.2.03, חומר הראיות התקבל לאחר שהמשיב עזב את ליטא והגיע לישראל. חומר הראיות כולל הודעות של שותפו של המשיב וזיהוי המשיב ושותפו על ידי אדם אחר. המשיב עצמו טרם נחקר על ביצוע עבירות אלה.

5.         ביום 30.1.03 נחקר המשיב בליטא על מעורבותו בביצוע העבירה מיום 27.1.03 והתקבלה החלטה לפתוח תיק פלילי נגדו. המשיב התחייב בכתב לשתף פעולה עם החוקרים. ביום 21.2.03 הוחלט להביא את המשיב לחקירה נוספת, אולם הוא לא אותר. ביום 17.3.04 הוגש בליטא כתב אישום נגד המשיב, בהעדרו, בשל ביצוע העבירות הללו.

6.         המשיב הגיע ארצה ביום 23.7.03 וקיבל אזרחות ישראלית מכח חוק השבות.

7.         המבקש טוען כי בגין העבירות בהן מבוקש המשיב הוא צפוי, אם יוסגר ויורשע על פי החוק הליטאי, לעונש של עד שלוש שנות מאסר על העבירה מיום 27.1.03 ועונש של עד חמש שנות מאסר על כל אחת מהעבירות הנוספות. לטענת המבקש, קיים במקרה זה חשש ממשי כי אם המשיב לא ייעצר במסגרת הליכי ההסגרה, הוא ימלט מאימת הדין.

            המבקש טוען כי במעצר לצורך הסגרה מצטרף לשיקולי המעצר הרגילים על פי הדין הפלילי הפנימי, גם השיקול של עמידה בהתחייבות בינלאומית שנטלה על עצמה המדינה כלפי ליטא. לטענת המבקש, אין מקום במקרה זה לתת אמון במשיב ואין הצדקה לשחררו בתנאי ערובה כלשהם.

8.         אשר לראיות, מסכים המשיב, כי לצורך בקשת המעצר, קיימות ראיות לכאורה נגדו. המשיב הציע חלופת מעצר וביקש כי שירות המבחן יגיש "תסקיר מעצר" בעניינו. בהחלטה מיום 21.5.07 נעתרתי לבקשת המשיב והוריתי לשירות המבחן להגיש "תסקיר מעצר".

9.         ביום 7.6.07 הגיש שירות המבחן "תסקיר מעצר" בעניינו של המשיב. שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים בבית מגוריו בבת ים, בפיקוח צמוד של אחד משלושת הערבים שהוצעו על ידו ונמצאו מתאימים לפקח על התנהגותו. בנוסף המליץ השירות על "פיקוח אלקטרוני" ועל הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב.

10.       המבקש טוען כי אין הצדקה לבקש "תסקיר מעצר" במסגרת הליך הסגרה שאינו הליך פלילי רגיל. לטענתו, "תסקיר מעצר" אינו רלבנטי להליך ההסגרה שכן אין הוא מביא בחשבון את אופיו המיוחד של ההליך ואת השוני הקיים בינו לבין הליך פלילי רגיל. לטענתו, גם אם היה מדובר בתסקיר מעצר "מושלם", לא ניתן לומר כי אין שמץ של חשש שישראל לא תוכל לקיים את התחייבויותיה הבינלאומיות ולהסגיר את המשיב, אם הוא ישוחרר בתנאי ערבות.

            המבקש טוען כי אין בתסקיר התייחסות כלשהי לסכנה הנשקפת מן המשיב ולחשש ההימלטות. לטענתו מדובר בתסקיר שאינו ממצה ושלם, גם אם היה מוגש בהליך פלילי רגיל.

11.       ב"כ המשיב טוען כי אין במקרה זה בסיס לקיומה של "עילת הימלטות". לטענתו, המשיב הגיע ארצה כדי להשתתף בחתונת אחותו והציג כרטיס טיסה הלוך ושוב והזמנה לחתונה. לטענתו, כאשר עזב את ליטא כל מה שעמד נגדו הוא החשד על ביצוע עבירת גניבה אחת (מיום 27.1.03). המשיב טוען כי גם בהליך מעצר לצורך הסגרה הכלל הקובע הוא - שחרור בתנאי ערבות. לטענתו, היתה בעניינו הצדקה מלאה לבקש "תסקיר מעצר" שאמור לסייע בידי בית המשפט להחליט אם קיימת חלופת מעצר ראויה לשחרורו. לטענתו, השאלה היחידה  העומדת בפני בית המשפט היא האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בחלופה ראויה שתבטיח את התייצבותו להליך. לטענתו, אין במקרה זה כל חשש לסיכון מצידו שהרי העבירות המיוחסות לו הן עבירות רכוש, שאינן מעלות חשש לסיכון.

            מסגרת הדיון

12.       השאלה המרכזית הדרושה הכרעה בפניי נוגעת לחלופת המעצר.

            השיקולים המנחים את בית המשפט לגבי שחרור בערובה במסגרת בקשה להסגרה הינם משני תחומים: האחד, עניינו עילות המעצר המקובלות בכל הליך פלילי והשני עניינו בהתחייבות הבינלאומית של המדינה להסגיר את המבוקש, הנסמכת על אמנת ההסגרה.

            הבחינה בשאלת המעצר צריכה להביא בחשבון את מכלול האינטרסים הנוגעים לעניין: זכותו של אדם לחירותו מצד אחד ומידת הסיכון ממנו, כמו גם עילות מעצר נוספות שניתן להביא בחשבון במסגרת מעצר בהליך פלילי רגיל מצד שני. בעניין מעצר בהליכי הסגרה יש להביא בחשבון שיקולים נוספים הנובעים מטיבם ומהותם המיוחדת של הליכי הסגרה שמטרתם העיקרית הינה להסגיר את הנאשם למדינה המבקשת וכפועל יוצא להבטיח את ביצוע ההסגרה, כחלק מההתחייבות הבינלאומית שהמדינה קיבלה על עצמה.

13.       על בית המשפט מוטלת מלאכת האיזון של מכלול האינטרסים והשיקולים המתבקשים, תוך בחינת הנסיבות הקונקרטיות של המקרה העומד בפניו ומציאת נקודת האיזון הראויה.

14.       בפסיקת בית המשפט העליון קיימות בעניין זה שתי גישות.